Start

כן, אני יודע.


כן, אני יודע שכל ההורים מתלהבים מהפלא הקטן שלהם. ביחוד ההורים הטריים. אני יודע שכולם חושבים ששלהם הכי מיוחד בעולם. אני יודע. ואני יודע שכל תינוק מתפתח בקצב אחר. ולא בהכרח לפי הסדר הרשמי. כן, ברור.

אבל אליסיה(*) בת שלושה שבועות וקצת. והיא כבר מתהפכת (טווח מצוי - גיל 3-6 חודשים), והיא כבר זוחלת (מתחיל לרוב בגיל חצי שנה). כן, זוחלת ממש רע, ורק קדימה (לרוב הם מתחילים בזחילה לאחור), אבל זוחלת.
אז כן, אני יודע שכל תינוק מתפתח בקצב משלו, ושסדר הדברים לא אומר הרבה. אבל אני מתרשם עמוקות, ומתלהב. וקצת חושש מהעתיד.



-------------------------------
(*) שם האינטרנט שלה.

Start

סתימת פיות.


והרי דיעה שמן הסתם לא ציפיתם לשמוע ממני - הפיטורים של גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, כנראה אינם מוצדקים. גרוע מכך, הם גם כנראה אינם צודקים.
כן, אביטל הביע דיעות מטופשות להחריד. מסוכנות, אפילו. מכוערות, ארהיב ואומר. אבל מה, אדם זכאי לדיעותיו.
בכל הבלאגן שהיה, לא הצלחתי למצוא באמצעי התקשורת השונים תיאור של מה בדיוק היה תפקידו שם. אם מדובר בתפקיד ייצוגי, הרי שלא רק שניתן להצדיק את הפיטורין, אפשר אפילו להמליץ עליהם בחום. אבל, אם מדובר בתפקיד ביצועי, הרי כל זה אינו מן העניין. אז שאלתי את גוגל, והגעתי לאתר של המדען הראשי במשרד החינוך.
לצורך העניין, נאלץ להאמין לתפקידים המתוארים שם. משם עולים תפקידים הקשורים למחקר בתחום החינוך(*). שום דבר שקשור לתכנים אותם ילמדו התלמידים, ושום השפעה החורגת מחקר החינוך. ואת התפקידים המתוארים שם יכול לבצע גם איש מערות, אם הוא נבון דיו. וכנראה שאביטל נבון דיו.
שוטטתי עוד קצת באתר, וראיתי אילו מן דברים נחקרים שם - צר לי, אני באמת לא רואה סיבה הניתנת להצדקה חוקית או מוסרית לפיטוריו. כן, הייתי שמח אם אנשים בעלי דיעות כאלו לא היו בעמדות השפעה כלל. אבל אני מעדיף לחיות במדינה בה לא מפטרים אנשים בגלל אמונותיהם, או בגלל הדברים שאמרו.


----------------
(*) מה שמעלה בין השאר את השאלה, מה מסמיך את גבי אביטל מלכתחילה לתפקיד כזה. נראה שהחוגים לחינוך מלאים באנשים המוסמכים יותר לתפקיד. גם החוגים לפסיכולוגיה, או סוציולוגיה. נראה שאביטל היה מינוי פוליטי(**). אולם, מרגע ומונה, עלינו לשפוט אותו על סמך תוצאות עבודתו. הוא טוען שהתוצאות היו טובות, ואף אחד, ככל ששמתי לב, לא חלק עליו בפומבי.

(**) כמובן, מרצים ממדעי החברה\רוח יטו להיות שמאלנים. ושאלו ימונו כאשר הליכוד בשלטון?!

Start

הבלדה על חנה קאש, ברכט.


(תרגום בנימין הרשב, 'גלות המשוררים')


חצאית של כותנה וצעיף צהוב
ועיני אגמים שחורים
בלי כסף וכושר, עוד היה לה לרוב
משחור השער שנשאה כמחשוף
ועד לשחור בהונים:
זו היתה חנה קאש, בתי
שסיבנה 'אדונים', היפה
היא באה עם רוח, הלכה עם הרוח
שבסוואנה חלפה.

לא היו לה נעלים, לא הייתה לה חולצה
לא ידעה איך המנון שרים!
היא הייתה חתולה שלכרך נשטפה
חתולה אפורה בין קרשים לחוצה
בין גוויעות בביבים השחורים.
היא שטפה כוסיות מאבסינת
מעולם לא שטפה את גופה
ההייתה נקיה חנה קאש, בתי?
מסתבר שהיתה, היפה.

אל באר-מלחים היא הגיעה עם-ערב
עם עיני אגמים שחורים
ופגשה את ג'י-קאנט עם שיער-חפרפרת
את ג'אק סכינאי מן הבאר, הפרא
שאותה אל דרכו הרים!
וכשקאנט הפרחח נגע בפדחת
התגרד וקמעא קרץ
אז חשה חנה קאש מבטו, בתי
שעד בהוניה רץ

הם 'קרבו זה לזו' בין דגים ובשר
ו'הלכו בחיים יחדיו'
לא היה להם ערש, לא שולחן-לחם-צר
לא היו לנפשם לא דגים, לא בשר
לא היה להם שם בשביל טף.
אך אם שלג שרק ואם גשם המטיר
אם מבול בסאוואנה ירד
חנה קאש נשארה תמיד, בתי
עם הגבר שלה האחד.

השריף אמר: הוא נבל ופרחח
חלבנית אמרה: הוא פוסע עקום
אבל היא אמרה: מה אכפת לי אם כך?
הוא הגבר שלי. וחופשית כמו בכרך
היא נותרה לצידו. משום.
ואם הוא צולע, אם הוא לא-שפוי
ואם הוא מכה, בחטאו
הוא שואל את חנה קאש, בתי
רק זאת: האוהבת אותו?

ללא גג במקום שהיתה עריסה
ניתכו המכות על ג'אק וחנה
הם הלכו יחדיו משנה לשנה
מכרך האספלט אל היער הנע
ומיערות לסאוואנה.
כל עוד הלכו בשלג ורוח
נשרכו עד הכוח כלה
פסעה חנה קאש, בתי
פסעה עם הגבר שלה.

בשמלה עלובה גופה צען
לא היו לה שבת או חג
לא טיול בשלושה אל עוגת-דובדבן
במאפיה מפורסמת מזמן
ולא מפוחית כמנהג.
וכשכל יום דמה לרעו
והשמש הסתירה קרניה
אז חנה קאש נשאה, בתי
את השמש בתוך פניה.

הוא גנב את הדג, את המֶלח - היא
כך היה. 'החיים קשים'.
וכשהתבשל הדג, ראי
הילדים על ברכיו הכי-הכי
את התפילה לוחשים.
חמישים שנה בלילה ורוח
ישנו במיטה אחת.
זו היתה חנה קאש, בתי
תן, אלוהים, לה מתת.

את ההקלדה קיטפסתטי מכאן. יש שם גם דיון מעניין בדבר ההבדלים בין גרסאת אלתרמן לשיר, והגרסא המקורית של ברכט. בעוד שאין איך להתכחש לגאונות של אלתרמן, אין לי ספק שהגרסא המקורית חיובית בהרבה בעיני.
Start

ברוכה הבאה, רות.

לראשונה בהסטוריה האנושית, נולדה תינוקת שהיא שלי. ושל הזותי שלי, שתחיה.
כולכם מוזמנים להביא מתנות. ואם אין לכם מושג מה להביא, צעצוע לתינוקות בצורת קיפוד יעבוד נהדר.
גם ובעיקר אם תכינו אותו בעצמכם.

יום ששי הן יוצאות הביתה. עד אז הדירה אמורה להיות נקייה ומסודרת, כך שסביר שנוכל ונשמח גם לארח. בואו. בואנה.
Start

אין לי כוח.


זה שקר גס, אגב. כלומר, ברור שיש לי כוח, שכן ברור שכל זה יגמר מתישהו, וזה יהיה כי הצלחתי לחסל את כל הטרדות.
אבל אין לי כוח.
אז עברנו דירה, והכל מבולגן, אבל הכל. לא היה לי זמן ראוי לסדר בו את הבית לפני המעבר (מבחנים). אין לי מושג איפה זוג התחתונים הבא שאני אלבש, ואחת הסיבות שאני לא ישן כרגע, היא שאין לי מושג איפה הסדינים. והחתול השתין על הסדין ששמרנו לקראת המעבר. והוא לא מצליח להבין שהארגז החתוך עם החול נועד עבורו. ומתישהו צריך לטפל במזגן בדירה הקודמת (ואיך אני מזמין טכנאי לדירה שנמצאת כמעט שעה נסיעה מכאן?), והמזגן בדירה הזאת, ולהשיג מכונת כביסה במקום זאת שטרחה להתפגר, ולסדר את הארונות, ואת המטבח, ואת הסלון, ואת הספרים, ואת הספרים, ואת הספרים. ולעשות קניות, כדי שיהיה מה לאכול בבית. וקניות מסוג איקאה, לכל הדברים הקטנים שחסרים בבית. ממתלה מגבות, ועד יחידת ארגון תוך-ארונית. ולשכנע את החתולה שעדיין בבית הקודם שבעצם זה טוב לה לעבור הנה. ותפסיק להיות פרנואידית. זה לא מטבע דיבור. היא באמת פרנואידית. ולקחת את האוטו למוסך. ולנקות את הדירה הישנה. ואולי קצת תיקוני שפכטל.
ובתוך כל זה, למצוא עבודה, ולהתכונן עד כמה שאפשר להגעת הדור הבא (פחות מחודש).
בטח שכחתי עוד כמה דברים שצריך לעשות. ולא ישנתי כמו שצריך שבוע, והגב כואב לי, והרגלים הורגות אותי, וחם לי.

Start

לוגיקה מבית היוצר של מעריב.


מעריב:
"המודעה שפורסמה השבת קובעת שהדברים כלל לא נאמרו. לא נאמרו? אתם רציניים? וכי יש צורך בחשיפת דברים שנאמרו בחדרי חדרים, או בסמינר, כדי לדעת במי ובמה תומכת הקרן?"

נהדר.
"הם קקי, כי הם אומרים דברים כאלו. מה זאת אומרת הם טוענים שהם לא אמרו? אנחנו הרי יודעים שהם קקי!"

Start

שיחדש לשבת.


(ואתגר למתקדמים - נחשו נא מקלדתו של מי הוציאה טקסט זה. מבלי להציץ)


הצעת חוק מחויבות אישית התש"ע-2010 שאותה אני מקדמת, מבקשת ליישם עיקרון זה על ידי הכללת התרומה למען החברה כחלק מובנה ממסגרת מהלימודים התיכוניים בכל בתי הספר בישראל. על פי ה'מבט היהודי' גמילות חסד זה ערך עליון: "התורה תחילתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד" (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן ד). מדינת ישראל היא מדינה המעניקה לאזרחיה איכות חיים גבוהה, ולכן הכרת הטוב, תרומה והתנדבות לחברה מהווים חובה מוסרית מתבקשת.


על רקע אדישותם של צעירים למתרחש סביבם ומעורבותם הנמוכה במטרות חברתיות ואף פוליטיות צורמת לי העובדה שתלמידי ישראל נדרשים לעבור מבחני ידע בלבד. את אדישותם של הצעירים לא נשנה באמצעות הרצאות ומבחנים – טובים ככל שיהיו. הדרך הראויה היא יישומם של ערכי התנדבות ומעורבות הלכה למעשה – "ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצווה טז). הצעת החוק, מטרתה לכלול תרומה למען הקהילה כנוהל כלל-ארצי, תוך פיקוח צמוד ומבוקר של משרד החינוך.