| מפלצות עשויות נייר |
[27 Dec 2009|05:14pm] |
|
יושבת ללמוד. טוב, אמורה לשבת ללמוד. רק שני מאמרים לקרוא ואני ארגיש הרבה יותר טוב. בעוד שני מאמרים. זה הכל, ואני גוררת את זה כבר שבועיים, ואני לא בטוחה למה. מה שנקרא, צברו מפלתציות אפית, שני אלה.
|
|
| אור וירושלים ובקשת עזרה |
[27 Dec 2009|05:01pm] |
|
לאחר התקפי חרדה, תסכול ובהיה במסך, המתמקדים בעשרות פחדים שונים, סופסוף, נקודה. ופתאום הכל מסתדר. בערך, כלומר. אימוץ חלקי של המלצת האיילת - אשמח לאנשים בלא הבדל דת ומין שמוכנים לקרוא ביומיים הקרובים פרקי עבודה עם הרבה מאוד הבדלי דת ומין, ולהעיר הערות מכל כיוון (אני בשלבי עריכה מתקדמים, ומבטיחה לשלוח רק פרקים שנראים יחסית בסדר). כל העניין בא בחתיכות של 2-3 עמודים לפרק, חלק מהם אפילו מעניינים. תודה.
|
|
| דו-שיח של אילמים |
[27 Dec 2009|10:24am] |
|
אני לא בטוח למה התכוונת כשאמרת את מה שאמרת, ואני בטח שלא יודע למה לא אמרת את מה שלא אמרת, אבל אני לא רואה כל סיבה לא לפרש את זה בדרך שהכי תפגע בי. אחרי הכל, נראה שהשיטה הזו פועלת לך מצוין.
|
|
| Watch The Guild! Now! |
[27 Dec 2009|02:28am] |
I have been aware of the web show The Guild for a while now, especially after watching Dr. Horrible and discovering Felicia Day (whose role I didn't especially appreciate).
At last, this week I had a free evening and watched the show. It was funny, awkward, fun and embarrassing. I was hooked.
While not filmed professionally (especially at the beginning) the show is very much fun to watch, and you become a fan for life.
At least this show didn't eliminate a few days to a week from my life after discovering it, as every episode is only 10 minutes long.
Watch it. Watch it NOW!
Gadi Evron, ge@linuxbox.org.
|
|
| Review: What TV Show Paradox Teaches Us About Time Travel |
[27 Dec 2009|02:25am] |
New UK science fiction TV show Paradox explores what happens when simple people know of what's about to happen, and are ordered to prevent it.
Aside to regular show shenanigans like drama, politics and romance, every episode (or two) a new concept is brought up.
Science aside (so far black holes, tracking black holes, multiverse theory and some other small tidbits) the show explores moral conflict.
So far they touched on these concepts when discussing changing the future (in laymen terms): Is Intervention Possible, Are We Allowed To Intervene, If We Intervene Are We In The Right, Are We Causing This By Knowing About It, What Happens If We Don't Intervene and Is There A Reason?
Determinism and God seem to be a recurring theme.
They didn't let any of this get in the way of the script, though. A bit slow, but not bad.
Gadi Evron, ge@linuxbox.org.
|
|
| סוף השבוע שנגמר |
[27 Dec 2009|12:48am] |
|
כלל, מלבד אנשים טובים (וחתולים, ובכן, טובים פחות, כנראה), והתקדמות סמינריונית כלשהי (ופאניקה על היעדר התקדמות סמינריונית נוספת), גם שתי תשובות. אחת שלילית וסגורה, השנייה חיובית אך לא סגורה מספיק. השלילית הייתה צפויה, והיא מעניינת פחות. להמשיך הלאה לא ידרוש מאמץ מיוחד. החיובית, כמובן, חשובה בהרבה. ייתכן שאצטרך לשקול ברצינות לבחון מה מהכובעים שלי ילך הכי טוב עם רוטב צ'ילי, ואז לאכול אותו. אבל היא לא לחלוטין סגורה, וזה מבלבל אותי. אני רוצה לשתות לחייה, אבל סימן השאלה גדול מדי. זה עדיין שם אותי בנקודה טובה בהרבה מתסכולי ספטמבר, שהשאלות שמאחוריהן היו די דומות לאלו שלהן ניתנו התשובות הנ"ל. אני אוהבת את העובדה שבין ראש שנה אחד למשנהו המצב משתפר ולא מתדרדר.
|
|
| הפי גבורסטג! |
[26 Dec 2009|12:44pm] |
|
1. המסלול עובר בתוך המים שוב. הנחל התרחב דיו כדי שהזרם ירגע ונוכל לחצות בקלות. מישהו מחליק, ויחד עם התיק פוגש את המים, יד נשלחת אליו ומיצבת אותו. אנחנו ממשיכים ללכת. כולם רטובים כל-כך שכבר לא אכפת לנו שנפלנו, צללנו או שהתחיל לרדת גשם. בהמשך האווירה של המסלול משתנה לחלוטין מקטע טיפוסי בשביל ישראל למשהו שדומה יותר לזאכי. תרגיל באקרובטיקה מימית למתקדמים. ההתקדמות איטית באופן לא צפוי, אבל מהנה מעבר לכל מה שציפיתי לו. 2. בערב שלושה אנשים עוסקים בהדלקת מדורה. שני הבחורים שואפים, נושפים ומתרוצצים עם זרדים לחים למחצה. היא עומדת מעל לכל הסיפור, נמצאת במקום המוזר ההוא שכימאים הולכים אליו כשצריך לבצע מעשה כשפים. מפעם לפעם היא שופכת משהו, מוסיפה מעט שמן או מסובבת פיסת קרטון בוערת תוך כדי מלמולים על העברת חום, פלסטיק נוזלי ותפילות עתיקות של מנדלייב. בסוף המדורה בוערת בעוז. 3. אני עוזבת את הבלונים הציבעונים, והם ממהרים להעלם בשמי הלילה הכהים. בהתאם למסורת אני נדרשת להצמיד להם משאלה, שתלקח למעלה. אני מצמידה משאלה לכל בלון, והלב שלי עדין כבד. אני סופרת שעות, מנסה לעקוב אחרי רצף המחשבות שלי. זה היה תמיד ככה? האם זה בר תיקון? זה שווה את הטירחה בכלל? הבלונים מתפוגגים אל תוך השמים, ואני אל תוך מונית שירות שלוקחת אותי הביתה. אני יודעת שבבוקר כבר יהיה בסדר. 4. תותים, המון תותים עם קרם. 5. אני יושבת על המרפסת, מנסה להבין כמה חוקי פיזיקה בוטלו אתמול כדי לאפשר לכל האנשים שהגיעו למסיבה לשבת על המרפסת. אני הופכת בזה מכל כיוון שאני מצליחה לחשוב עליו, אבל בלי הצלחה. אחר-כך אני מנסה להזכר למי העראק נראה כמו רעיון טוב, וכמה מהנוכחים השארנו מצולקים נפשית אחרי ביצועים נוראים של מיטב המוזיקה הרוסית של התקופה האחרונה. את כל זה אני עושה בעיקר בניסיון להדחיק את מצב הסלון, שנראה כמו מאורת סמים אחרי שיושביה ניסו לשחזר את מלחמת מאה השנים וסופת ציקלון הפריעה להם באמצע. איזו מסיבה מצוינת. 6. הארוחה המשפחתית מקבל טוויסט לא צפוי כשמישהו מציין את המילה "פורנו". אני תוהה אם זה היה מרגיש יותר סביר אם הייתי שותה בקצב של המבוגרים הנוכחים במקום. לפחות האוכל טוב, והמשימה בדרכה להשלמה. פתאום נהיה לי ברור שככל שהאירוע היה פחות מתוכנן, הוא יצא יותר מוצלח. מעניין הקטע הזה. 7. אז ככה זה להיות ילדה גדולה? מתאים לי. תבואו עוד.
שלכם, קלרה.
|
|
| On Vox: Memorable Quotes. |
[26 Dec 2009|11:16am] |
|
Watching "Monsters vs Aliens" with the kids. The big bad alien Gallaxhar had his plot to invade Earth completely foiled. He needs to use some strong language. (English version, discovered later) Oh... Spaceballs! (Hebrew dub) Cosssmonaut!
Originally posted on wildernesscat.vox.com
|
|
| סיכום ביניים |
[26 Dec 2009|09:32am] |
| [ |
mood |
| |
שבת בבוקר |
] |
| [ |
music |
| |
ענת פורט |
] |
נרקיסים פורחים. קמומיל מבצבץ. עלי חרדל סגולים. ארל גריי ירוק. כרטיסים לפיקסיז. 40 קילו שום. כלבה קופצת ומזנקת ומתיישבת על שולחנות וממריאה מעל משוכות רגליים ומכרסמת עוגות שוקולד-שמרים באין רואה. כלבה נכנסת אל הציפה בחושך ובקור וגונבת שמיכות לנזקקים. מטבח מבולגן. מרק סלק ועגבניות. מעצמת תבלינים. אי ודאות בעבודה. מפגשים מרתקים. טלפונים מציקים. עומס. בחינת תזה עתידית. הדחקת תזה עכשווית. מיסת חג מולד וחלומות עוגב שלא מרפים. בי.בי.סי 4. ג'רמי הארדי. העונה החדשה של QI. וה-News Quiz של כל שנות האלפיים. לא מסכמת עשור. נעלי עקב ירוקות. "רקויאם לנעמן" של בנימין תמוז. ג'ק ראסל טריירית ארוכה-ארוכה. פינצ'רית מעורבת עמוקה-עמוקה. סופגניות. היקסמויות ברמת גן. Elbow. לימקוואטים. חובזות. הזדמנויות שלא מסתמנות, והסתמנויות שלא מזדמנות. ימים עמוסים ורשימת מטלות לא נגמרת. ובסך הכל - ימים טובים.
|
|
|
[25 Dec 2009|09:00am] |
|
|
|
[25 Dec 2009|11:43am] |
|
יש אצלי את "סוף המשחק" של חוליו קורטאסר. מי השאיל לי אותו?
|
|
| טכנופוביה |
[25 Dec 2009|09:22am] |
|
בשבוע שעכשיו, כמאמרו של פוגי, הייתי במילואים. בעקבות דין ודברים שהיו לי עם המג"ד שלי הוחלט להעביר אותי תפקיד כדי ללמוד להפעיל את הצעצוע החדש של צה"ל - מערכת הצי"ד. המערכת מפגינה את כל התכונות שאפשר לצפות מתוכנה במעמדה - היא מורכבת, מכילה המוני אופציות, כמויות פסיכיות של מידע חיוני וחיוני פחות ובבירור עונה על מסמך הגדרות שנכתב בידי אנשים שהתמחותם היא מחשבים ולא מלחמה. אבל, לא באתי לקטר על המערכת הזו או על האלתורים שנאלצנו לעשות כדי לעבוד איתה, זה עלול להעליב את החבר'ה מבטחון שדה. מה שמטריד אותי הוא שלאורך כל התרגיל לא עזבה אותי התחושה שאת המלחמה הבאה נפסיד בגלל ריכוזיות יתר והסתמכות יתר על טכנולוגיה שבירה. לתוכנה הזו יש כמה יכולות מדהימות: אפשר לעשות שם בתוך שניות דברים שהיו גוזלים רבע שעה מאדם מיומן ואפשר לשמור שם כמות מידע שפשוט לא יכולה להיכנס על כל התל"קים בחמ"ל גם יחד. זו גדולתה המרכזית של המערכת וגם חסרונה העיקרי - היא כל כך יעילה ונוחה עד שהיא מכתיבה סטנדרטים אחרים של עבודה. אחרי שאנשים יתרגלו לעבוד איתה, מה הם יעשו כשהיא תקרוס? האם הקמ"ן ידע לעשות ניתוח שטח בלי הלפטופ שלו? האם המג"דים יזכרו איך מעבירים תוכנית התקפה בלי הצעצוע היקר שלהם? התחושה הכללית שהייתה בחמ"ל שלנו היא שלא. למרבה הצער - גם אם השימוש במערכת הזו אינו הדבר הנכון, זה צעד שאי אפשר לעשות בחזרה: הטכנולוגיה כבר כאן ואף אחד לא יוותר על היתרונות שהיא מספקת, על אף החסרונות.
כל זה גרם לי לתהות - האם הכנסתם של מכשירי קשר לצבא גררה גם היא פחדים שכאלו?
|
|
| navigation |
| [ |
viewing |
| |
most recent entries |
] |
| [ |
go |
| |
earlier |
] |
|
|
|
|