?

Log in

No account? Create an account
לא בזבנג, אלא בצפיץ [entries|friends|calendar]
lahedge

[ website | My Website ]
[ userinfo | livejournal userinfo ]
[ calendar | livejournal calendar ]

כן, אני יודע. [13 Oct 2010|04:19pm]


כן, אני יודע שכל ההורים מתלהבים מהפלא הקטן שלהם. ביחוד ההורים הטריים. אני יודע שכולם חושבים ששלהם הכי מיוחד בעולם. אני יודע. ואני יודע שכל תינוק מתפתח בקצב אחר. ולא בהכרח לפי הסדר הרשמי. כן, ברור.

אבל אליסיה(*) בת שלושה שבועות וקצת. והיא כבר מתהפכת (טווח מצוי - גיל 3-6 חודשים), והיא כבר זוחלת (מתחיל לרוב בגיל חצי שנה). כן, זוחלת ממש רע, ורק קדימה (לרוב הם מתחילים בזחילה לאחור), אבל זוחלת.
אז כן, אני יודע שכל תינוק מתפתח בקצב משלו, ושסדר הדברים לא אומר הרבה. אבל אני מתרשם עמוקות, ומתלהב. וקצת חושש מהעתיד.



-------------------------------
(*) שם האינטרנט שלה.

5 comments|post comment

סתימת פיות. [07 Oct 2010|03:19am]


והרי דיעה שמן הסתם לא ציפיתם לשמוע ממני - הפיטורים של גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, כנראה אינם מוצדקים. גרוע מכך, הם גם כנראה אינם צודקים.
כן, אביטל הביע דיעות מטופשות להחריד. מסוכנות, אפילו. מכוערות, ארהיב ואומר. אבל מה, אדם זכאי לדיעותיו.
בכל הבלאגן שהיה, לא הצלחתי למצוא באמצעי התקשורת השונים תיאור של מה בדיוק היה תפקידו שם. אם מדובר בתפקיד ייצוגי, הרי שלא רק שניתן להצדיק את הפיטורין, אפשר אפילו להמליץ עליהם בחום. אבל, אם מדובר בתפקיד ביצועי, הרי כל זה אינו מן העניין. אז שאלתי את גוגל, והגעתי לאתר של המדען הראשי במשרד החינוך.
לצורך העניין, נאלץ להאמין לתפקידים המתוארים שם. משם עולים תפקידים הקשורים למחקר בתחום החינוך(*). שום דבר שקשור לתכנים אותם ילמדו התלמידים, ושום השפעה החורגת מחקר החינוך. ואת התפקידים המתוארים שם יכול לבצע גם איש מערות, אם הוא נבון דיו. וכנראה שאביטל נבון דיו.
שוטטתי עוד קצת באתר, וראיתי אילו מן דברים נחקרים שם - צר לי, אני באמת לא רואה סיבה הניתנת להצדקה חוקית או מוסרית לפיטוריו. כן, הייתי שמח אם אנשים בעלי דיעות כאלו לא היו בעמדות השפעה כלל. אבל אני מעדיף לחיות במדינה בה לא מפטרים אנשים בגלל אמונותיהם, או בגלל הדברים שאמרו.


----------------
(*) מה שמעלה בין השאר את השאלה, מה מסמיך את גבי אביטל מלכתחילה לתפקיד כזה. נראה שהחוגים לחינוך מלאים באנשים המוסמכים יותר לתפקיד. גם החוגים לפסיכולוגיה, או סוציולוגיה. נראה שאביטל היה מינוי פוליטי(**). אולם, מרגע ומונה, עלינו לשפוט אותו על סמך תוצאות עבודתו. הוא טוען שהתוצאות היו טובות, ואף אחד, ככל ששמתי לב, לא חלק עליו בפומבי.

(**) כמובן, מרצים ממדעי החברה\רוח יטו להיות שמאלנים. ושאלו ימונו כאשר הליכוד בשלטון?!

9 comments|post comment

הבלדה על חנה קאש, ברכט. [24 Sep 2010|10:51pm]

(תרגום בנימין הרשב, 'גלות המשוררים')


חצאית של כותנה וצעיף צהוב
ועיני אגמים שחורים
בלי כסף וכושר, עוד היה לה לרוב
משחור השער שנשאה כמחשוף
ועד לשחור בהונים:
זו היתה חנה קאש, בתי
שסיבנה 'אדונים', היפה
היא באה עם רוח, הלכה עם הרוח
שבסוואנה חלפה.

לא היו לה נעלים, לא הייתה לה חולצה
לא ידעה איך המנון שרים!
היא הייתה חתולה שלכרך נשטפה
חתולה אפורה בין קרשים לחוצה
בין גוויעות בביבים השחורים.
היא שטפה כוסיות מאבסינת
מעולם לא שטפה את גופה
ההייתה נקיה חנה קאש, בתי?
מסתבר שהיתה, היפה.

אל באר-מלחים היא הגיעה עם-ערב
עם עיני אגמים שחורים
ופגשה את ג'י-קאנט עם שיער-חפרפרת
את ג'אק סכינאי מן הבאר, הפרא
שאותה אל דרכו הרים!
וכשקאנט הפרחח נגע בפדחת
התגרד וקמעא קרץ
אז חשה חנה קאש מבטו, בתי
שעד בהוניה רץ

הם 'קרבו זה לזו' בין דגים ובשר
ו'הלכו בחיים יחדיו'
לא היה להם ערש, לא שולחן-לחם-צר
לא היו לנפשם לא דגים, לא בשר
לא היה להם שם בשביל טף.
אך אם שלג שרק ואם גשם המטיר
אם מבול בסאוואנה ירד
חנה קאש נשארה תמיד, בתי
עם הגבר שלה האחד.

השריף אמר: הוא נבל ופרחח
חלבנית אמרה: הוא פוסע עקום
אבל היא אמרה: מה אכפת לי אם כך?
הוא הגבר שלי. וחופשית כמו בכרך
היא נותרה לצידו. משום.
ואם הוא צולע, אם הוא לא-שפוי
ואם הוא מכה, בחטאו
הוא שואל את חנה קאש, בתי
רק זאת: האוהבת אותו?

ללא גג במקום שהיתה עריסה
ניתכו המכות על ג'אק וחנה
הם הלכו יחדיו משנה לשנה
מכרך האספלט אל היער הנע
ומיערות לסאוואנה.
כל עוד הלכו בשלג ורוח
נשרכו עד הכוח כלה
פסעה חנה קאש, בתי
פסעה עם הגבר שלה.

בשמלה עלובה גופה צען
לא היו לה שבת או חג
לא טיול בשלושה אל עוגת-דובדבן
במאפיה מפורסמת מזמן
ולא מפוחית כמנהג.
וכשכל יום דמה לרעו
והשמש הסתירה קרניה
אז חנה קאש נשאה, בתי
את השמש בתוך פניה.

הוא גנב את הדג, את המֶלח - היא
כך היה. 'החיים קשים'.
וכשהתבשל הדג, ראי
הילדים על ברכיו הכי-הכי
את התפילה לוחשים.
חמישים שנה בלילה ורוח
ישנו במיטה אחת.
זו היתה חנה קאש, בתי
תן, אלוהים, לה מתת.

את ההקלדה קיטפסתטי מכאן. יש שם גם דיון מעניין בדבר ההבדלים בין גרסאת אלתרמן לשיר, והגרסא המקורית של ברכט. בעוד שאין איך להתכחש לגאונות של אלתרמן, אין לי ספק שהגרסא המקורית חיובית בהרבה בעיני.
1 comment|post comment

ברוכה הבאה, רות. [23 Sep 2010|12:18am]
לראשונה בהסטוריה האנושית, נולדה תינוקת שהיא שלי. ושל הזותי שלי, שתחיה.
כולכם מוזמנים להביא מתנות. ואם אין לכם מושג מה להביא, צעצוע לתינוקות בצורת קיפוד יעבוד נהדר.
גם ובעיקר אם תכינו אותו בעצמכם.

יום ששי הן יוצאות הביתה. עד אז הדירה אמורה להיות נקייה ומסודרת, כך שסביר שנוכל ונשמח גם לארח. בואו. בואנה.
18 comments|post comment

אין לי כוח. [20 Aug 2010|02:32am]


זה שקר גס, אגב. כלומר, ברור שיש לי כוח, שכן ברור שכל זה יגמר מתישהו, וזה יהיה כי הצלחתי לחסל את כל הטרדות.
אבל אין לי כוח.
אז עברנו דירה, והכל מבולגן, אבל הכל. לא היה לי זמן ראוי לסדר בו את הבית לפני המעבר (מבחנים). אין לי מושג איפה זוג התחתונים הבא שאני אלבש, ואחת הסיבות שאני לא ישן כרגע, היא שאין לי מושג איפה הסדינים. והחתול השתין על הסדין ששמרנו לקראת המעבר. והוא לא מצליח להבין שהארגז החתוך עם החול נועד עבורו. ומתישהו צריך לטפל במזגן בדירה הקודמת (ואיך אני מזמין טכנאי לדירה שנמצאת כמעט שעה נסיעה מכאן?), והמזגן בדירה הזאת, ולהשיג מכונת כביסה במקום זאת שטרחה להתפגר, ולסדר את הארונות, ואת המטבח, ואת הסלון, ואת הספרים, ואת הספרים, ואת הספרים. ולעשות קניות, כדי שיהיה מה לאכול בבית. וקניות מסוג איקאה, לכל הדברים הקטנים שחסרים בבית. ממתלה מגבות, ועד יחידת ארגון תוך-ארונית. ולשכנע את החתולה שעדיין בבית הקודם שבעצם זה טוב לה לעבור הנה. ותפסיק להיות פרנואידית. זה לא מטבע דיבור. היא באמת פרנואידית. ולקחת את האוטו למוסך. ולנקות את הדירה הישנה. ואולי קצת תיקוני שפכטל.
ובתוך כל זה, למצוא עבודה, ולהתכונן עד כמה שאפשר להגעת הדור הבא (פחות מחודש).
בטח שכחתי עוד כמה דברים שצריך לעשות. ולא ישנתי כמו שצריך שבוע, והגב כואב לי, והרגלים הורגות אותי, וחם לי.

7 comments|post comment

פוסט חסר מהות. [26 Jul 2010|05:01pm]
באמת. רק קישור לשם קישור. לאנשים שאינם גוגל אין מה לחפש כאן.
Read more...Collapse )
2 comments|post comment

מישהו צריך לבנות קורס הכנה ללידה לחנונים וחנוניות. [25 Jul 2010|12:48am]
"ואז, כשמגיע הכאב של הצירים, את יכולה לדמיין שהוא כמו גל גדול, שמגיע ומתקרב. והוא גדול וגבוה ואפל. ואת, את באטמן."
4 comments|post comment

לוגיקה מבית היוצר של מעריב. [24 Jul 2010|01:10pm]


מעריב:
"המודעה שפורסמה השבת קובעת שהדברים כלל לא נאמרו. לא נאמרו? אתם רציניים? וכי יש צורך בחשיפת דברים שנאמרו בחדרי חדרים, או בסמינר, כדי לדעת במי ובמה תומכת הקרן?"

נהדר.
"הם קקי, כי הם אומרים דברים כאלו. מה זאת אומרת הם טוענים שהם לא אמרו? אנחנו הרי יודעים שהם קקי!"

post comment

גזר. גזר. [06 Jun 2010|03:16pm]
5 comments|post comment

שיחדש לשבת. [04 Jun 2010|11:04am]


(ואתגר למתקדמים - נחשו נא מקלדתו של מי הוציאה טקסט זה. מבלי להציץ)


הצעת חוק מחויבות אישית התש"ע-2010 שאותה אני מקדמת, מבקשת ליישם עיקרון זה על ידי הכללת התרומה למען החברה כחלק מובנה ממסגרת מהלימודים התיכוניים בכל בתי הספר בישראל. על פי ה'מבט היהודי' גמילות חסד זה ערך עליון: "התורה תחילתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד" (מדרש תנחומא פרשת וירא סימן ד). מדינת ישראל היא מדינה המעניקה לאזרחיה איכות חיים גבוהה, ולכן הכרת הטוב, תרומה והתנדבות לחברה מהווים חובה מוסרית מתבקשת.


על רקע אדישותם של צעירים למתרחש סביבם ומעורבותם הנמוכה במטרות חברתיות ואף פוליטיות צורמת לי העובדה שתלמידי ישראל נדרשים לעבור מבחני ידע בלבד. את אדישותם של הצעירים לא נשנה באמצעות הרצאות ומבחנים – טובים ככל שיהיו. הדרך הראויה היא יישומם של ערכי התנדבות ומעורבות הלכה למעשה – "ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך, מצווה טז). הצעת החוק, מטרתה לכלול תרומה למען הקהילה כנוהל כלל-ארצי, תוך פיקוח צמוד ומבוקר של משרד החינוך.

post comment

מי יתנני כלי נשק להשמדה המונית... [03 Jun 2010|11:23pm]
בחוץ, חגיגה. שירה בציבור, או קריוקי. לא באמת יצאתי או אצא לבדוק.
(הכניסו 2ק4 גידופים כאן)

קודם כוורת, בלחן מזרחי (וזיופים), ועכשיו דודה.
מי יתנני אלף כבאים. אני דווקא סבור שהם כן יצליחו לכבות אותם.
post comment

Perhaps, Perhaps, Perhaps. [25 May 2010|10:48pm]
ובמשך כל הסרט, אני שואל את עצמי, מי לעזאזל השחקן הזה? אני מכיר את הקול, אני מכיר את המבטא, אבל מי זה...?
הכתוביות גילו לי. ג'ף. מקאפלינג. "זיווגים". אך כמובן.
post comment

[24 May 2010|07:28am]


אז הפשיסטים שבין חברי הכנסת שלנו רוצים להעמיד לדין כמה חברי כנסת ערבים שביקרו בלוב. עד כאן, אין בעצם חדש. הכהניסטים ישארו כהניסטים, והח"כים הערבים ישארו מחפשי צרות ומתגרים בכוח. ונראה שטוב להם עם הסידור ההדדי הזה. אלו ואלו מקבלים כותרות, ותמיכה מצד קהל הבוחרים שלהם. אין חדש תחת השמש.
אלא מה, שלא ברור בכלל אם לוב היא מדינת אויב.

אז יתהה לו האזרח הקטן (אני), איך בעצם יודעים מי היא מדינת אויב? אה! טוב שיש אינטרנט!
לא סתם יש לכנסת שלנו אתר, ובאתר יש ממשל זמין, או חופש המידע, או מי יודע מה. אז נחפש בהגוגל, "רשימת מדינות אויב".
והנה, אכן יש באתר הכנסת רשימה שכזאת. ולא זאת בלבד, אלא שהיא זכתה לשם נהדר:
רשימת מדינות אויב ומועד כיבושן

(חבל רק שתוכן המסמך לא באמת עונה על השאלה. איך יכול האזרח הקטן (אני) לדעת מי הן מדינות אויב, אליהן אסור לו (לי) לנסוע, ועמן אסור לו (לי) לסחור?)

17 comments|post comment

הטיפ היומי. [04 May 2010|10:23am]


איך ניתן לשפר שנדביץ עם ממרח שוקולד?
אה, זה פשוט. מחליפים את השוקולד בגבינה רזה.

4 comments|post comment

[14 Mar 2010|09:12pm]



אפקט הפלסיבו הוא עניין מרתק. נדמה לי שהבנתי את הביזאריות שלו לראשונה כשקראתי את המאמר של המדען החדש, על דברים שלא עושים חוש.
כי בעוד שהאמירה ש"הגוף מסוגל לרפא את עצמו היא טריוויאלית - אנחנו רואים יצורים חיים נרפאים בעצמם ממרבית הפגעים במעבר הזמן - נראה לי שהשאלה היא יותר למה הגוף *לא* מרפא את עצמו. כי אפקט הפלסיבו מראה שיש יכולת ריפוי רבה יותר, שלא באה לידי ביטוי. עד שאיכשהו הגוף מקבל סימן של "הגיע הזמן להתחיל לפעול". וכמובן, מדענים ישמחו לגלות את המנגנונים, ולגרום להם לפעול כשאנחנו רוצים, וכשצריך.
מתישהו גם כתבתי כאן על ה-Nocebo, האפקט המנוגד. אנשים הנוטלים כדורי סוכר או מקבלים זריקו מי מלח מפתחים תסמיני לוואי בהתאם למה שהמוח מצפה לו. לא מוצא את הרשומה, אז תאלצו להאמין לי, או לחפש בגוגל.

ולמה אני מעלה את זה? כי בשיטוט אקראי בצעצוע הרס"ס החדש של גוגל מצאתי קישור לטענה מעניינת. בשני העשורים האחרונים, עוצמת הפלסיבו במחקרים עלתה מאוד. אנחנו מניחים משום מה לעצמנו להיות משוכנעים יותר. אולי אנחנו סומכים יותר על תרופות. לא ברור. חיפשתי את המאמר המקורי, והנה הוא.
מאמר מרתק. סוקר את כל התחום. כמה פסקאות לעצלי קריאה:


Potter's ambitious plan for a collaborative approach to the problem eventually ran into its own futility boundary: No one would pay for it. And drug companies don't share data, they hoard it. But the NIH conference launched a new wave of placebo research in academic labs in the US and Italy that would make significant progress toward solving the mystery of what was happening in clinical trials.

...

In one study, Benedetti found that Alzheimer's patients with impaired cognitive function get less pain relief from analgesic drugs than normal volunteers do. Using advanced methods of EEG analysis, he discovered that the connections between the patients' prefrontal lobes and their opioid systems had been damaged. Healthy volunteers feel the benefit of medication plus a placebo boost. Patients who are unable to formulate ideas about the future because of cortical deficits, however, feel only the effect of the drug itself. The experiment suggests that because Alzheimer's patients don't get the benefits of anticipating the treatment, they require higher doses of painkillers to experience normal levels of relief.


וכמובן, אם תגללו קצת למטה, תגלו את ההשפעה של הצבעים השונים על כוח הריפוי. גלולות צהובות יעילות נגד דכאון. אדומות מעוררות. ירוקות מרגיעות. לבנות יעילות במיוחד לבעיות עיכול. אין לי מושג מה אפשר להסיק מכל הסיפור הזה, מעבר לכך שהמוח של ההומו-סאפיינס הממוצע הוא מערכת דפוקה לחלוטין. וגם שאותו המוח הוא מערכת מרהיבה ומרתקת.

post comment

אז איך קוראים לקטע ההוא...? [09 Mar 2010|07:11pm]
קישון, נדמה לי, אבל אולי מאיר שלו. על תבניות לספרי ילדים, ועל ספוג ים או משהו דומה שבורח מהבית, עובר הרפתקאות, ואז לומד את הלקח וחוזר הביתה?
9 comments|post comment

צלילות הערפל [08 Mar 2010|05:52pm]


יעל כותבת על יחצ"נים חצופים, בנוגע לביקורת שפורסמה בבלי פאניקה על הספר צלילות הערפל, של גלי צבי-וייס.

ובעצם, אין כאן כלום מעבר למה שהם בעצמם עשו. נסיון להשפיע על האלגוריתמים של גוגל, כלומר על המציאות. אבל הם התחילו.

6 comments|post comment

הו, בני האדם הללו. [20 Feb 2010|03:51am]


אז ראינו סוף סוף את אוואטאר או אוואטר. או אווטאר? אין לי כוח לבדוק. אבל ראינו. באמת. למרות שאין לי מושג איך לאיית את שם הסרט, הצלחנו להגיע לאולם הנכון. הכל בזכות הטכנולוגיה הנהדרת, שלא רק שהמציאה את הקרוא וכתוב, אלא גם מאפשרת לאנשים להסתדר ללא שליטה באלו. ולדרדסים המגודלים מפנדורה? מה יש להם?
אה, הם 'פראים אצילים'. ובני האדם? הם יצורים מרושעים, שלא מחוברים לאמא הגדולה שלהם. וכן, היה סרט מרהיב ומותח, ומרגש, אבל יותר מכל הוא הזכיר לי את ג'נין-ג'נין, ושאר סרטי המופת הפלסטינאים. לא שראיתי ולו אחד מאלו, אבל כאחרון הטוקבקיסטים, אני מרשה לעצמי להסיק משביבי מידע על דברים שלא באמת ראיתי. לא שסביר שאני טועה. וחוץ מזה, בשביל זה המציאו את האינטרנט. ומה יש להם בפנדורה במקום? יכולת להתחבר-מוחית לעצים ולשמוע מוזיקה. מבלי לשלם. אני מעדיף את הגרסא שלנו של האינטרנט.
הסרט הזה הוא אחת מפיסות הפרופגנדה המוצלחות שיצא לי לראות זה זמן רב. לא שלחלוטין ברור לי פרופגנדה למה. אולי נגד, נגד החברה המערבית והישגיה. פעם, הרי, הכל היה כל כך הרבה יותר מוצלח. ההצגה חד-צדדית להחריד. כמה למשל דמויות של לוחמים מצד בני האדם יצא לנו לפגוש? הגיבור, וכל השאר. ואולי במידה מסויימת הטייסת. וגם הגיבור מתחיל ככל השאר, ואז יוצא מזה. כל-השאר מיוצג בתור הדמות היחיד שקיבלה קול ופנים, המפקד. יופי. שימו פסיכופת בתפקיד המייצג את האנושות, ותתפלאו כשהתוצאות לא משהו. ואני, מה לעשות, הייתי כל הזמן, כמעט, בצד של בני האדם. אנשים מקדישים 12 שנים מחייהם כדי להגיע (ולחזור) לפלנטה אחרת. למה, בעצם?
כן, מה עושה ה"נדיריום" הזה? למה הוא כל כך יקר? אולי הוא מציל את חייהם של ילדים קטנים וארנבונים צמריריים? אולי הוא משמש כדי לרפא את כדור הארץ, שזוהם עקב שנים של תעשייה? ואם כן, אז בהחלט מדובר כאן במקרה של אנחנו נגד הם.

הדבר השני שמאוד הפריע לי בסרט הוא העדרו של ההגיון האבולוציוני. הרעיון הדרוויניסטי של הברירה הטבעית הוא כל כך חזק, שאין סיבה להגביל אותו לכדור הארץ. בכל מקום בו יתפתחו חיים, ובו יצורים יזונו מיצורים אחרים (והאחרון אפילו אינו הכרחי) - תהיה תחרות על משאבים. בתחרויות כאלו, לא מנצחים הטובים, הנחמדים, האציליים. ואלו לא יעבירו מטען גנטי לדור הבא. אם כך, מה למשל יכול לגרום ליצורים חיים (חיות הרכיבה שלהם) להחזיק ולתפעל מנגנון ביולוגי-פיסיקלי שמאפשר התממשקות עם הרוכב? שבעצם גורם להם להיות פגיעים בהרבה? הרי מספיק מוזח אחד שאצלו המנגנון לא יתפקד, ואותו מוזח יזכה ליתרון שרידתי בשל כך, כדי שאי-קיום\תפקוד האיבר יתפשט לדורות הבאים. ציפיתי שלפחות בעת שמראים לנו דמויות מתעלסות יראו התחברות של ה"צמות" הללו שלהן, אבל לא. הם מזדיינים כמו בני אדם.
וגם, כל הרעון הגשטלטי הוא מופרך באותה מידה, ללא הסברים נוספים. אין שום יתרון בהכפפת עצמך למכלול תוך מחיר אישי. בוודאי לא אם המכלול הוא כלל האקו-סיסטמה. שרוצה כאמור לאכול אותך.
אז בצר לי, נאלצתי לבנות בזמן אמת הסברים חלופיים. אולי פנדורה היתה בעבר הרחוק מאוד קורבן של סדרה של פלישות סדירות ותדירות מכוכבי לכת אחרים? אם נניח שהחיים לפני מאות-מליוני שנים היו פרימיטיביים יותר, ניתן לדמיין בתנאי איום מבחוץ התפתחות של ישות על, מעין קן נמלים ענק. ואז, כשצורות החיים המשיכו להתפתח, יתכן והתשתית לשיתוף פעולה נשארה טבועה כל כך עמוק בגנום, ששינוי אינו אפשרי. בדנ"א האנושי והארצי יש איזורים שמורים כאלו, שמשותפים כמעט לכל היצורים החיים. איזורים שהמחיר והסיכון של מוטציה בהם כל כך גבוה, שהם פשוט לא משתנים לאורך הדורות.
לחלופין, יתכן שאו שהדרדסים המגודלים או סביבהת המחייה הונדסו כדי להתאים זאת לזאת. כי המה-שמם לא מתאימים לסכימה של שאר בעלי החיים המפותחים, והנדסה גנטית היא הסבר אפשרי אחד.

17 comments|post comment

26. [09 Feb 2010|07:29am]
Under the moon, she made a white brick for her son. And then they ate strained yogurt near the styrax tree. They said it'd be good for her Lymph.

אחד המרצים טען שאת רצף האותיות "לבנה", ניתן לקרוא בעשרים ושש דרכים. אני לא מצליח לחשוב על יותר משבע-שמונה.
עזרה, יהודים, עזרה?
(גם לפסטפריאנים מותר לענות)
10 comments|post comment

[28 Jan 2010|09:17am]
אחת הבעיות עם תסביך קסנדרה, היא שאף אחד לא מאמין לך שזה מה שיש לך.
post comment

navigation
[ viewing | most recent entries ]
[ go | earlier ]